רש"י על קידושין פ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין פ״א
1 לְאַתְרוֹיֵי בֵּיהּ.
2 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ – עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ אֶחָד מֵהֶם לְהַשְׁתִּין, וְנִמְצָא אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם הָעֶרְוָה. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מוֹסְרִים לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. תְּרֵי וְאִיהוּ, הָא תְּלָתָא! הָתָם כִּי הֵיכִי דְּנִיהְווֹ עֲלֵיהּ סָהֲדִי.
3 רַב וְרַב יְהוּדָה הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, הֲוָה קָאָזְלָא הַהִיא אִתְּתָא קַמַּיְיהוּ. אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב יְהוּדָה: דַּל כַּרְעָיךְ מִקַּמֵּי גֵיהִנָּם. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר בִּכְשֵׁרִים שַׁפִּיר דָּמֵי! אֲמַר לֵיהּ: מִי יֵימַר דְּבִכְשֵׁרִים כְּגוֹן אֲנָא וְאַתְּ? אֶלָּא כְּגוֹן מַאי? כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפֵּי וַחֲבֵירָיו.
4 אָמַר רַב: מַלְקִין עַל יִיחוּד, וְאֵין אוֹסְרִין עַל הַיִּיחוּד. אָמַר רַב אָשֵׁי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּיִיחוּד פְּנוּיָה, אֲבָל בְּיִיחוּד דְּאֵשֶׁת אִישׁ – לָא, שֶׁלֹּא תְּהֵא מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ.
5 מָר זוּטְרָא מַלְקֵי וּמַכְרֵיז. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן מִפַּרְהַטְיָא לְרַב אָשֵׁי: מָר נָמֵי לַילְקֵי וְלַכְרֵיז! אֲמַר לֵיהּ: אִיכָּא דְּשָׁמַע בְּהָא וְלָא שָׁמַע בְּהָא.
6 אָמַר רַב: מַלְקִין עַל לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה״. מָר זוּטְרָא מוֹתֵיב לֵהּ אַפְסֵירָה עַל כַּתְפֵּיהּ וּמַקְרֵי לֵיהּ: ״אַל בָּנָי״
7 אָמַר רַבָּה: בַּעְלָהּ בָּעִיר – אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִיחוּד. אָמַר רַב יוֹסֵף: פֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִיחוּד. רַב בִּיבִי אִיקְּלַע לְבֵי רַב יוֹסֵף. בָּתַר דִּכְרַךְ רִיפְתָּא אֲמַר לְהוּ: שְׁקוּלוּ דַּרְגָּא מִתּוּתֵי בִּיבִי. וְהָא אָמַר רַבָּה: בַּעְלָהּ בָּעִיר – אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִיחוּד! שָׁאנֵי רַב בִּיבִי דְּשׁוֹשְׁבִינְתֵּיהּ הֲוַאי וְגָיְיסָא בֵּיהּ.
8 אָמַר רַב כָּהֲנָא: אֲנָשִׁים מִבַּחוּץ וְנָשִׁים מִבִּפְנִים – אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִיחוּד. אֲנָשִׁים מִבִּפְנִים וְנָשִׁים מִבַּחוּץ – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִיחוּד.
9 בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אִיפְּכָא. אָמַר אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא הָכִי וְתָנָא מַתְנִיתָא אִיפְּכָא, אֲנָא נַעֲבֵיד לְחוּמְרָא.
10 אַבָּיֵי דָּיַיר גּוּלְפֵי. רָבָא דָּיַיר קְנֵה. אָמַר אָבִין: סְקָבָא דְשַׁתָּא רִיגְלָא.
11 הָנָךְ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתַאי לִנְהַרְדְּעָא. אַסְּקִינְהוּ לְבֵי רַב עַמְרָם חֲסִידָא, אַשְׁקוּלוּ דַּרְגָּא מִקַּמַּיְיהוּ. בַּהֲדֵי דְּקָא חָלְפָה חֲדָא מִנַּיְיהוּ נְפַל נְהוֹרָא בְּאִיפּוּמָּא. שַׁקְלֵיהּ רַב עַמְרָם לְדַרְגָּא דְּלָא הֲווֹ יָכְלִין בֵּי עַשְׂרָה לְמִדְלְיֵיהּ, דַּלְיֵיהּ לְחוֹדֵיהּ, סָלֵיק וְאָזֵיל.
12 כִּי מְטָא לְפַלְגָא דְּדַרְגָּא אִיפְּשַׁח, רְמָא קָלָא: נוּרָא בֵּי עַמְרָם! אֲתוֹ רַבָּנַן, אֲמַרוּ לֵיהּ: כַּסֵּיפְתִּינַן. אֲמַר לְהוּ: מוּטָב תִּיכַּסְפוּ בֵּי עַמְרָם בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא תִּיכַּסְפוּ מִינֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אַשְׁבְּעֵיהּ דְּיִנְפַּק מִינֵּיהּ, נְפַק מִינֵּיהּ כִּי עַמּוּדָא דְנוּרָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי, דְּאַתְּ נוּרָא וַאֲנָא בִּישְׂרָא, וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ.
13 רַבִּי מֵאִיר הֲוָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. יוֹמָא חַד אִידְּמִי לֵיהּ שָׂטָן כְּאִיתְּתָא בְּהָךְ גִּיסָא דְנַהֲרָא, לָא הֲוָה מַבָּרָא – נְקַט מִצְרָא וְקָא עָבַר. כִּי מְטָא פַּלְגָא מִצְרָא שַׁבְקֵיהּ, אָמַר: אִי לָאו דְּקָא מַכְרְזִי בִּרְקִיעָא ״הִזָּהֲרוּ בְּרַבִּי מֵאִיר וְתוֹרָתוֹ״ שַׁוֵּיתֵיהּ לִדְמָךְ תַּרְתֵּי מָעֵי.
14 רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. יוֹמָא חַד אִידְּמִי לֵיהּ שָׂטָן כְּאִיתְּתָא בְּרֵישׁ דִּיקְלָא. נַקְטֵיהּ לְדִיקְלָא וְקָסָלֵיק וְאָזֵיל. כִּי מְטָא לְפַלְגֵיהּ דְּדִיקְלָא שַׁבְקֵיהּ, אָמַר: אִי לָאו דְּמַכְרְזִי בִּרְקִיעָא ״הִזָּהֲרוּ בְּרַבִּי עֲקִיבָא וְתוֹרָתוֹ״ שַׁוֵּיתֵיהּ לִדְמָךְ תַּרְתֵּי מָעֵי.
15 פְּלֵימוֹ הֲוָה רְגִיל לְמֵימַר כׇּל יוֹמָא ״גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּשָׂטָן״. יוֹמָא חַד מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה. אִידְּמִי לֵיהּ כְּעַנְיָא. אֲתָא קְרָא אַבָּבָא, אַפִּיקוּ לֵיהּ רִיפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: יוֹמָא כִּי הָאִידָּנָא כּוּלֵּי עָלְמָא גַּוַּאי וַאֲנָא אַבָּרַאי? עַיְּילֵיהּ וְקָרִיבוּ לֵיהּ רִיפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: יוֹמָא כִּי הָאִידָּנָא כּוּלֵּי עָלְמָא אַתַּכָּא וַאֲנָא לְחוֹדַאי? אַתְיוּהּ אוֹתְבוּהּ אַתַּכָּא. הֲוָה יָתֵיב מְלָא נַפְשֵׁיהּ שִׁיחְנָא וְכִיבֵי עֲלֵיהּ וַהֲוָה קָעָבֵיד בֵּיהּ מִילֵּי דִּמְאִיס. אֲמַר לֵיהּ:
16 תִּיב שַׁפִּיר. אֲמַר לֵיהּ: הַבוּ לִי כָּסָא, יְהַבוּ לֵיהּ כָּסָא. אַכְמַר שְׁדָא בֵּיהּ כִּיחוֹ. נְחַרוּ בֵּיהּ. שְׁקָא וּמִית. שְׁמַעוּ דַּהֲווֹ קָאָמְרִי: פְּלֵימוֹ קְטַל גַּבְרָא! פְּלֵימוֹ קְטַל גַּבְרָא! עֲרַק וּטְשָׁא נַפְשֵׁיהּ בְּבֵית הַכִּסֵּא. אָזֵיל בָּתְרֵיהּ, נְפַל קַמֵּיהּ. כִּי דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה מִצְטַעַר גַּלִּי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא אָמְרַתְּ הָכִי? וְאֶלָּא הֵיכִי אֵימָא? אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר ״רַחֲמָנָא נִגְעַר בֵּיהּ בְּשָׂטָן״.
17 רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי הֲוָה רְגִיל כׇּל עִידָּן דַּהֲוָה נָפֵל לְאַפֵּיהּ הֲוָה אָמַר: ״הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע״. יוֹמָא חַד שְׁמַעְתִּינְהוּ שְׁמַעְתֵּיהּ דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה: מִכְּדֵי הָא כַּמָּה שְׁנֵי דְּפָרֵישׁ לֵיהּ מִינַּאי, מַאי טַעְמָא קָאָמַר הָכִי?
18 יוֹמָא חֲדָא הֲוָה קָא גָרֵיס בְּגִינְּתֵיהּ. קַשִּׁטָה נַפְשַׁהּ, חָלְפָה וְתָנְיָיה קַמֵּיהּ. אֲמַר לַהּ: מַאן אַתְּ? אֲמַרָה: אֲנָא חָרוּתָא דַּהֲדַרִי מִיּוֹמָא. תַּבְעַהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: אַיְיתִי נִיהֲלַי לְהָךְ רוּמָּנָא דְּרֵישׁ צוּצִיתָא. שְׁוַור, אֲזַל אַתְיֵיהּ נִיהֲלַהּ.
19 כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ הֲוָה קָא שָׁגְרָא דְּבֵיתְהוּ תַּנּוּרָא, סָלֵיק וְקָא יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לַהּ: הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא הֲוַאי. לָא אַשְׁגַּח בַּהּ, עַד דִּיהַבָה לֵיהּ סִימָנֵי. אָמַר לַהּ: אֲנָא מִיהָא לְאִיסּוּרָא אִיכַּוַּונִי. כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
20 דְּתַנְיָא: ״אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה׳ יִסְלַח לָהּ״, בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים.
21 רַבִּי עֲקִיבָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי פְּסוּקָא הֲוָה בָּכֵי, אָמַר: וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה, אָמְרָה תּוֹרָה: צְרִיכָה כַּפָּרָה וּסְלִיחָה, מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
22 כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. כְּשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה הָיָה בּוֹכֶה: וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל שׁוּמָּן וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב – אָמְרָה תּוֹרָה: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״, מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל חֵלֶב וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״ – עַל דָּבָר זֶה יִדְווּ כׇּל הַדּוֹוִים.
23 מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אֲחוֹתוֹ, וְדָר עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אָסוּר לְהִתְיַיחֵד עִם כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וַאֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה.
24 תְּנַן: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵירוּב בָּשָׂר, וּתְיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל! אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דְּתַנְיָא: אֲחוֹתוֹ וַחֲמוֹתוֹ וּשְׁאָר כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מִתְיַיחֵד עִמָּהֶם אֶלָּא בְּעֵדִים. בְּעֵדִים – אִין, שֶׁלֹּא בְּעֵדִים – לָא!
25 אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי כַּלָּתִי. לִיגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּכְשַׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד בַּחֲמוֹתוֹ.
26 אֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה אַבָּיֵי מְכַלֵּי לֵיהּ מִכּוּלֵּהּ דַּבְרָא. רַב שֵׁשֶׁת מְעַבַּר לֵיהּ מִצְרָא. רַב חָנָן מִנְּהַרְדְּעָא אִיקְּלַע לְרַב כָּהֲנָא לְפוּם נַהֲרָא. חַזְיֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָא גָרֵס וְקָיְימָא בְּהֵמָה קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר אֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי.
27 אָמַר רָבָא: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי יְבָמוֹת וְעִם שְׁתֵּי צָרוֹת, עִם אִשָּׁה וַחֲמוֹתָהּ, עִם אִשָּׁה וּבַת בַּעְלָהּ, עִם אִשָּׁה וְתִינוֹקֶת שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה, וְאֵין מוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה.
28 הִגְדִּילוּ זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְכוּ׳. וְכַמָּה? אָמַר רַב אַדָּא בַּר רַב עֻזָּא עַוָּא אָמַר רַב אַסִּי: תִּינוֹקֶת בַּת תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, תִּינוֹק בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. אִיכָּא דְאָמְרִי: תִּינוֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, תִּינוֹק בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְיוֹם אֶחָד, וְזֶה וְזֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ ״שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ״.
29 אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה לַעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה, אֲבָל בּוֹשָׁה לַעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה – אָסוּר. מַאי טַעְמָא – יֵצֶר אַלְבְּשַׁהּ.
30 רַב אַחָא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב חִסְדָּא חַתְנֵיהּ. שַׁקְלֵיהּ לְבַת בְּרַתֵּיה אוֹתְבַהּ בְּכַנְפֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר דְּמִקַּדְּשָׁא? אֲמַר לֵיהּ: עֲבַרְתְּ לָךְ אַדְּרַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֹאמַר: ״בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה״. מָר נָמֵי עֲבַר לֵיהּ אַדִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאִשָּׁה! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ דִּשְׁמוּאֵל סְבִירָא לִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:
פירוש רש"י על קידושין פ״א
1 לאתרויי ביה - שאם יבא עליה אין מים בודקין אותה:
2 לא שנו - דאמר אשה מתייחדת עם שני אנשים:
3 שמא יצטרך אחד לנקביו - ובעי להתרחק לצניעות:
4 דניהוו עליה סהדי - אם יבא עליה ויעידו לפני ב"ד ולא ימחו עליה מגילה:
5 דלי כרעיך - מהר ללכת שנקדמנה:
6 כגון אנן - בתמיה:
7 רבי חנינא בר פפי וחביריו - רבי צדוק ורב כהנא בפ"ק לעיל קידושין דף מ.:
8 מלקין על היחוד - מרדות:
9 ואין אוסרין - אשת איש על בעלה מחמת ייחוד:
10 לא אמרו - דמלקין:
11 אתה מוציא לעז - שיאמרו ראוה שזינתה לכך הלקוה והאידנא ליכא מיתת בית דין למיקטלינהו:
12 מר זוטרא מלקי - על ייחוד אשת איש ומכריז עליה שלא זינתה אלא נתיחדה:
13 על לא טובה השמועה. מי שיוצא קול עליו שהוא עובר עבירות מלקין אותו דלא טובה השמועה לאו הוא דכתיב בבני עלי אל בני לאו יש כאן על לא טובה השמועה:
14 אפסרה - קבשטר"א קיבישטר"א: אפסר חלק מהרתמה, שבו מושכים את הבהמה או את הסוס בצווארם :
15 ומקרי ליה - קורא לפניו אל בני להודיע שעל לאו זה הוא לוקה:
16 בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד - להלקות דמסתפי מבעל השתא אתי:
17 שקולו דרגא - שאכלו בעליה וירדו רב יוסף ואשתו והוא נשאר בעליה שקולו דרגא מתותי ביבי שלא ירד ויתיחד:
18 שושבינתיה - בעלת ברית לו:
19 אנשים בחוץ - בבית החיצון:
20 ונשים בפנימי אין חוששין משום יחוד - שהחיצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד האיש אחד עם הנשים אבל הפנימים יש להם דרך לחוץ הילכך אנשים בפנים ונשים בחוץ חוששין שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים:
21 איפכא - אנשים בחוץ ונשים בפנים חוששין שמא יכנס האחד לפנים ולא ירגישו בו חביריו אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין שמא תכנס היא לפנים ואם תכנס היא לפנים לא איכפת לן דאשה מתייחדת עם שני אנשים ואם אחד מהן יוצא לבין הנשים אין זה ייחוד דמיסתפי שמא יצא אחד מהן אחריו שהרי דרך הפנימיים על החיצונים:
22 גולפי - מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול:
23 דייר - לשון דרי דרי מגילה דף יב. שורות שורות:
24 דייר קנה - מסדר קנים שהעובר עליהן קולם נשמע:
25 סקבא דשתא ריגלא - ריעוע של ימות השנה ליחוד ולעבירה ימות הרגל שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה ונותנים ונושאים זה עם זה סקבא דדרישדור"א בלע"ז כמו דמסקב להו לחמרייהו ב"מ דף כז::
26 אסוקינהו - שצוה עליהם לפדותם ונתנום בעלייתו:
27 בהדי דקא חלפא חדא מינייהו - שהיתה עוברת אצל פי ארובה שמן העלייה לבית:
28 נפל נהורא באיפומא - נפל אור בבית דרך פי העליה שהיו פניה מאירות:
29 וקא סליק - לתובעה:
30 אפשח - הרחיב ופיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו:
31 אמר נורא בי עמרם - הזעיק בני השכונה ליאסף ולבא לכבות הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהן:
32 אתו רבנן - שהיו סבורים שהיה שם דליקה:
33 אשבעיה - רב עמרם ליצר הרע שיצא ממנו:
34 מתלוצץ בעבירה - אומר שנקל הוא להתגבר על יצרו אם היו רוצים:
35 אידמי ליה שטן - דהוא יצר הרע:
36 בהך גיסא דמברא - לצד השני שמעבר המים:
37 לא הוה מברא - ספינות המעברות:
38 נקט מצרא - חבל מתוח משפת הנהר אל שפתו ואוחזין בו לבא על דף קצר המוטל ברוחב הנהר:
39 שבקיה - היצר לרבי מאיר:
40 אתכא - על השלחן אוכלין:
41 וכיבי - ולנ"ץ מלנ"ץ: פצע המוציאין ליחה ומאוסין:
42 תיב שפיר - שב כהוגן שלא תמאיסנו:
43 הבו לי כסא - מזגו לי כוס:
44 אכמר - שוטי"ר טושי"ר: להשתעל בלע"ז:
45 שדא ביה כיחו - השליך בתוכו את כיחו ליחה היוצאה מן הריאה:
46 נחרו ביה - גערו בו:
47 שקא - הוא החזיק עצמו כמת:
48 שקא - הלקיח כמו שקל:
49 שמעו דקאמרי פלימו קטל גברא - השמיעו לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ ואומרים פלימו קטל גברא:
50 ערק - פלימו כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו:
51 טשא - נחבא בבית הכסא חוץ לעיר:
52 חזייה - שטן לפלימו דמצטער:
53 מאי טעמא אמרת הכי - למה הורגלת לקללני:
54 אלא היכי נימא - לדחותך מעלי שלא תחטיאני:
55 דפריש מינאי - מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:
56 קשטה נפשה - בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון:
57 חלפא ותני קמיה - עברה לפניו ושנתה פעם שניה:
58 דפריש מינאי - מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:
59 אנא חרותא - שם זונה ניכרת בעיר:
60 דהדרי מיום - שחזרתי היום הלום:
61 דריש צוציתא - ענף קטן שבגובה הדקל:
62 שוור - קפץ:
63 קא יתיב בגוויה - להמית את עצמו:
64 אישה הפרם - צריכין סליחה:
65 במה הכתוב מדבר - מאחר שאישה הפרה מה שעברה ומה זו סליחה:
66 והיא שותה ביין - מיד ואף על פי שבהיתר כיון שהיא לאיסור נתכוונה צריכה סליחה:
67 אמר ר' טרפון - לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:
68 כל הדווים - שיש להם לב לדוות ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עון:
69 ודר עם אמו או עם בתו - דלא תקיף יצריה עלייהו דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' סנהדרין דף סד.:
70 מתייחד עם אחותו - לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית:
71 תנאי היא - גרסינן:
72 אמר ר' טרפון - לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:
73 מכלליה מכולה דברא - כשהיה הולך בשדה בגירסא לייחוד היה מונע הבהמות מכל השדה ד"א שאינו מניח להיות רועה והבהמות בשדה אחד:
74 שתי יבמות - נשי שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה צרה אשה וצרתה ואשה וחמותה ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות זו את זו וטעמא מפרש ביבמות בפרק האשה שהלכה יבמות דף קיז.:
75 שיודעת טעם ביאה - כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק:
76 ואינה מוסרת עצמה לביאה - מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות:
77 תינוקת בת תשע שנים ויום אחד - והביאה שערות דכי איכא שדים נכונו ושערך צמח הוא דמגרו בה וסבר לה כמאן דאמר בנדה דף מו. בת תשע שנים ויום אחד שהביאה שערות סימן הן מכאן ואילך אבל קודם לכן שומא ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד קרי ליה הגדיל ולא יישן עם אמו עוד בקירוב בשר:
78 זה וזה - בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני נערות בסימנין שבדדים דהיינו בוחל כדתנן במסכת נדה דף מז. בוחל אלו ימי הנעורים ושערך צמח אלא דללישנא קמא אי אתיא שערות מתשע שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת שתים עשרה שנים ויום אחד:
79 בושה לעמוד לפניו - בידוע שיש בה טעם ביאה:
80 לא סבר לה מר דמקדשא - אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש: